אלונה בר און -

מנכ"ל בית וגג

הפתרון למצוקת הדיור נמצא קודם כל בבנייה בערים, הזוכות בלמעלה מ-90% מהביקוש למגורים. ישראל עצרה משך שנים את הבנייה בערים, והתוצאה היא נסיקת מחירי הדירות, שגררה אחריה פתרון מיידי – בניית שכונות הומוגניות בפאתי הערים, על חשבון מעט השטחים הירוקים שלנו ועל חשבון חידוש הבניינים ומרכזי הערים המזדקנים.

ההתחדשות העירונית בישראל החלה דרכה באופן פרוביזורי, דרך פריצתה של תמ"א 38 את מחסומי הרגולציה, ותחת מעטה פיקוח נפש בשל חרדת רעידות האדמה. ממופעים בודדים של בניין פה ובניין שם, ובהלימה עם עקרונות הכלכלה ההתנהגותית, נוצר אפקט העדר, והתחדשות העירונית נעשתה תופעה.

כיבוש הערים הביא לסערה המתחוללת לאחרונה סביב תמ"א 38, בנושא זכויות הבניה הניתנות במסלול הריסה ובניה מחדש (תמ"א 38/2), אשר כמו ענף הדיור כולו, נתון תחת חוסר וודאות תכנונית. הנחיות תכנון ברורות ואחידות הכרחיות לקידום הענף, ואלה צריכות להתגבש על בסיס בדיקות עומק של הכדאיות הכלכלית של פרויקטים לאורן, כמו גם לספק מענה כלכלי לרשויות המקומיות כנגד קליטת תושבים חדשים.

איך תת ענף הזה הופך להיות העץ עצמו אפשר לראות דרך עיר הנדלן. אם לפני שנתיים הנושא בקושי נדון, ובשנה שעברה הוא עלה בועידה אחת מתוך שמונה ועידות, הרי שהשנה עיר הנדלן מרוצפת בהתחדשות עירונית. וכל הכבוד על כך.